Natan OdenheimerComment

עושים מחינוך בית זונות

Natan OdenheimerComment
עושים מחינוך בית זונות

במדינה דמוקרטית יש דברים שהם חוקיים אבל מידת מוסריותם מפוקפקת. בישראל, למשל, צריכת זנות היא חוקית, כמו גם הימורים תחת פיקוח. לפיכך, דומה שאין סיבה טובה להתפעל מאנשים רק מפני שאינם עוברים על החוק. במיוחד אמורים הדברים באנשי חינוך, שהציפייה החברתית מהם היא לשמש מופת לאחריות מוסרית.

לאחרונה התקיימו שני כנסי חינוך רבי משתתפים ומתוקשרים, שכובדו בנוכחותם של נשיא המדינה ראובן ריבלין, שר החינוך נפתלי בנט, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת ואחרים. שני הכנסים הופקו ומומנו על ידי גופים שמעמדם המוסרי והחינוכי בעייתי בלשון המעטה: מפעל הפיס ו"ידיעות אחרונות". 

מפעל הפיס מוגדר ״חברה לתועלת הציבור״, אך מחקרים רבים, ובראשם מחקריו של פרופ' מומי דהן מהאוניברסיטה העברית, מראים כי מדובר במפעל שהופך את רובין הוד על ראשו: לוקח מהעניים ונותן לעשירים. לפי דהן, יש קורלציה ישירה בין מספר נקודות המכירה של מפעל הפיס ובין שכונות מהעשירון התחתון. הוא מראה גם כי השיווק והפרסומות של מפעל הפיס פונים במובהק לאוכלוסיות חלשות יותר, אף על פי שסיכויי הזכייה בסכום משמעותי נעים בין קלושים לאפסיים. 

במילים אחרות, מפעל הפיס מוכר ביוקר אשליות לאנשים במצוקה. מנגד, מרב הכספים שהוא ״מחזיר לציבור״ מושקעים בעיקר באוכלוסיות חזקות יחסית, ולא בקהילות המממנות אותו למעשה. יתרה מזו, נתונים של משרד האוצר מ-2016 מראים שמפעל הפיס הגדיל את רווחיו במידה ניכרת בשמונה השנים האחרונות, אך אחוז ההשקעה בקהילה ירד מכ-27 אחוז לכ-22 – הבדל של כ-500 מיליון שקלים. 

שר האוצר משה כחלון נאבק באי-השוויון החברתי ומנהיג מדיניות שתאסור על משחקי מכונות מזל, הנחשבים לממכרים ומזיקים במיוחד. לדברי כחלון, משחקים אלה אינם אלא ״רמאות״, הכסף שהם מכניסים לקופת המדינה "מלוכלך" ובחברה מוסרית, לדבריו, "אין מקום למכונות הימורים שממוקמות באזורים חלשים והורסות חיים". אבל למרבה הצער, דברים אלה לא הפריעו לשר החינוך, למזכ"לית הסתדרות המורים, לראש מנח״י ולרבים אחרים להשתתף בכנס לחינוך של מפעל הפיס בירושלים, שנועד להכשיר את שרץ ההימורים. מה להימורים ולחינוך? מה למשחקי מזל ולתרבות? נניח שהזנות בישראל היתה חוקית ומפוקחת (כמו בהולנד). האם היה עולה על הדעת שראשי מערכת החינוך ישתתפו בכנס חינוכי של חברה כזאת?

תחושה דומה עלתה גם בוועידת החינוך של ידיעות אחרונות ו-Ynet בשיתוף הסתדרות המורים. בצל החשש לחקירה פלילית נגד נוני מוזס, הבעלים של העיתון "ידיעות אחרונות", התכנסו נשיא המדינה, שר החינוך, שר האוצר ורבים וטובים אחרים כדי לדון בעתיד החינוך בישראל. פרופ' אשר כהן, שהיה עד לפני כשנתיים יו״ר ועדת מקצוע האזרחות, השתתף בכנס והתפנה לריאיון קצר בנושא עם הד החינוך.  

למה ללמד אזרחות?

"כדי ללמוד כיצד להיות אזרח טוב ולעודד סולידריות וערכים. אזרח טוב הוא אזרח מעורב ופעיל".

אפרופו ערכים, מה היהדות מלמדת אותנו בנוגע למוסר?

"עזוב שנייה את האתיקה והמוסר. תביט על התאריך ו׳ בסיוון. בפתח תקווה חוגגים אותו כחג מתן תורה ובקיבוץ לא רחוק משם – חג הביכורים והקציר".

למרות זאת אני מתעקש על המוסר.

"למה אתה מתעקש על המוסר? אני לא מומחה למוסר".

אני מתעקש מפני שהיית ראש ועידת האזרחות. זהו כנס על חינוך שמאורגן על ידי "ידיעות אחרונות". מדוע ש"ידיעות אחרונות" ו-Ynet יהיו מעורבים בארגון כנס חינוך כשהבעלים של העיתון חשוד ברקימת מזימות עם ראש הממשלה?

"אני שמח שעיתון גדול כמו 'ידיעות אחרונות' עושה כנס על חינוך. זה יפה. מבחינתי שמחר יעשה את זה גם 'ישראל היום' וכל גוף אחר. זה לא העניין. כשאני מגיע לכנס אני לא שואל מי עורך אותו".

למה לא?

"אני רק בודק אם היה איזון בתוכני הכנס".

כשאתה מגיע אתה נותן לגיטימציה לכנס. זה תקין ששר החינוך, נשיא המדינה ושר האוצר לא בודקים באיזה כנס הם?

"אז מה אתה רוצה? רק בגלל שקרה האירוע המדובר עם נוני מוזס, אז אסור ל'ידיעות אחרונות' לערוך כנסים? אולי גם אסור יהיה להם להוציא עיתון?"

ברור שזה מותר מבחינה חוקית. אני שואל על הבחינה המוסרית והחינוכית.

"אני הרי לא איש 'ידיעות אחרונות'... אני חושב שאתה שם על הכתפיים שלי ועל אלו של כל השרים יותר מדי משקל, כאילו עצם ההשתתפות הכשירה את הכנס. זה שמגיעים לכנס לא משנה את עמדתו של אף אחד בנוגע לפרשייה. אני ממשיך לחשוב על האירוע [ההסכמים בין ראש הממשלה לנוני מוזס] כאירוע חמור".

מבחינה ערכית?

"מבחינה ערכית ברור שזה פסול. אם ראש ממשלה משוחח עם ראש העיתון על סוגיות של תפוצה זה צריך להדאיג את כל מי שמעניין אותו חופש הביטוי. ערכית זה בעייתי. זה שאני משתתף לא נותן גושפנקה או הכשר לנוני מוזס".

אם נוני מוזס, שנתוּן בחקירה, מסוגל להרים כנס עם שר החינוך ונשיא המדינה, הם נותנים גושפנקה ליושרה שלו. זה מה שזה אומר בפועל.

"אף אחד מהם לא מחליף את חקירת המשטרה או השיח הציבורי".

יש בהלכה היהודית איסור על מראית עין. למשל, יש הפוסקים כי שומר מצוות צריך להימנע מישיבה במסעדה שאיננה כשרה, גם אם לא יטעם דבר, כדי שאחרים לא יחשבו בטעות שכשר שם. הציבור רואה את שר החינוך ונשיא המדינה ושר האוצר מגיעים לכנס של נוני מוזס, והמסקנה היא שכנראה הדברים כתיקונם.

"לא חשבתי על זה ככה, למען האמת, עד שהעלית את הנושא. יש על מה לחשוב".