אתם קוראים לזה הדתה, הם מלחמת תרבות

אתם קוראים לזה הדתה, הם מלחמת תרבות

לפני כחמישה חודשים צץ קמפיין ארצי בשם ״אחים לנשק״ סביב ההתנגדות לשירות נשים בתפקידי לוחמה בצבא. פעילים חילקו פליירים בצמתים, תלו שלטים בחוצות הערים והפיצו את מסרי הקמפיין באתר אינטרנט חדש וברשתות החברתיות. השפה העיצובית והרטוריקה של הקמפיין נמנעו ממושגים דתיים. הפעילים היחידים שהצלחתי להגיע אליהם ניסו לטעון שרבים מהמעורבים בקמפיין הם חילונים ושהדאגה שלהם היא לשלמות הגופנית של החיילות, לכושר הקרבי של החיילים ולביטחון המדינה. לקמפיין המהוקצע היה חסר דבר אחד: פנים. העומדים מאחורי ״אחים לנשק״ הקפידו לעטות מסכות. עופר ענבר, שהיה סמנכ״ל (היום מנכ״ל) חברת יחסי הציבור לרנרקום ומי הוביל את הקמפיין וגם מייעץ לראש עיריית ירושלים, אמר לי בטלפון: ״אנחנו רוצים שהדברים ייראו כאילו הם מפעפעים מהשטח״.

מילת המפתח היא כאילו, שכן הקמפיין איננו מבעבע מלמטה, אינו ״חילוני״ וּודאי לא ספונטני. למעשה, הקמפיין ״אחים לנשק״, בדומה לארגונים רבים אחרים שצצו בשנים האחרונות כגון צו אחד, חותם וליב״ה, הוא חלק ממערך אסטרטגי שקול המלמד על מפנה פוליטי בתוך הציונות הדתית. הציבור הכללי רואה במהלך ביטוי ל״הדתה״, אך מוביליו מנסחים אותו כלא פחות ממלחמת תרבות. המלחמה המדוברת נתונה בהתהוות כבר שנים, ומובילה אותה קבוצה צרה אך רבת השפעה של רבנים מן האגף החרד"לי (חרדי לאומי), שמאמינים כי העולם החילוני, התרבות המערבית וה״פוסטמודרניזם״ (מונח שהם מרבים להשתמש בו) מאיימים על החברה הישראלית וחודרים גם לציבור הדתי לאומי. לדידם מדובר בשבר ורבים אף, ולפי מספר רב של מנהיגים ומנהיגות דתיים לאומיים – אפילו בפצע פעור בקרב ציבור חובשי הכיפות הסרוגות ועונדות הצעיפים הפרחוניים. 

מנהיגי הזרם החרד״לי, שחלקו בתוך הציונות הדתית עומד על כ-15 אחוז, לא עשו עד לפני כעשור צעדים של ממש כדי ליישם את חזונם הפוליטי למדינת ישראל. אך בשנים האחרונות מתרחש שינוי עמוק מעל ומתחת לפני השטח. המגמה היא להשפיע על סדר יומה של החברה הישראלית. המנהיג הבלתי מעורר של הזרם הזה, הוא הרב טאו.

הרב טאו

הרב צבי ישראל טאו, 80, חי כיום ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. הוא איננו מתראיין לתקשורת ולכאורה ממעט להתעסק בפוליטיקה. הוא נולד בווינה, ואביו היה איש עסקים. בשנת 1938, עם כיבוש אוסטריה בידי הנאצים, נמלטה משפחתו להולנד ושרדה בין מקלט למחסה ביער בזכות תושיית ההורים. בתום המלחמה נרשם טאו לבית ספר ציבורי בהולנד, והתברר שהוא תלמיד זריז מחשבה בעל תשוקה עמוקה למדעי הרוח, תרבות יוון ורומי, לרומנטיקה הגרמנית ולמוזיקה קלאסית. בכתבת פרופיל מאירת עיניים של יואב שורק על הרב טאו סיפר הכותב כי תלמידיו של טאו אומרים שרבם מכנה את המוזיקה של בטהובן ״הדבר הקרוב ביותר לשירת מלאכים״ וטוען שיש לקרוא את הפילוסוף עמנואל קאנט "בשפת המקור, הגרמנית״. שורשיו של טאו נטועים עמוק כל כך בקנון המערבי עד שגם כשהוא פרסם חוברת, מעין מניפסט פוליטי, בשם ״על התהליכים העוברים על החברה הישראלית ועל צה"ל מתוך המבט של הארת הגאולה״, הוא הזכיר את רעיון המדינה של אפלטון. 

בגיל ההתבגרות נטש טאו את ההומניזם והתחיל לנטות לכיוונים אחרים. כשהיה בן 17, זמן לא רב לאחר שאמו נפטרה, החליט לעלות לישראל חרף אי-שביעות הרצון של אביו. טאו התחיל ללמוד בישיבת הדרום ברחובות, שבראשה עמד אז הרב יהודה עמיטל, אך אחר כך עבר למרכז הרב. בזכות שקדנותו, עקשנותו ושכלו הבהיר נהיה טאו עד מהרה לתלמידו המובהק של הרב צבי יהודה קוק ולתלמיד הבולט בישיבה. 

רבים האמינו כי הרב טאו יירש את מקומו של הרב קוק הבן לאחר מותו, אך דווקא הרב אברהם שפירא, בן משפחת קוק, התמנה לנשיא ולא מינה את טאו לשותף שווה בניהול הישיבה כפי שרבים חשבו שיעשה. במשך עשר שנים סבל טאו "את ההשפלה״, כפי שניסח זאת העיתונאי יאיר שלג, הכרוכה בעבודה ״תחת שפירא״. רבים האמינו שחסימתו של טאו משמעה החמצת הייעוד של הישיבה.

ב-1997 עשה טאו מעשה. הוא עזב את המוסד המפואר שצמח בו והקים ישיבה משלו. העילה לגירושין היתה חומרי הלימוד בתוכנית להכשרת מורים. טאו הרגיש שהתכנים אינם תורניים דיים וטען שהישיבה "מתקפלת" נוכח דרישות לא הולמות. זה היה רמז מטרים לגישתו הבלתי מתפשרת ולהתקרבותו לטהרנות חרדית – טהרנות הרואה בתכנים ״חילוניים״ איום, בשונה מהציונות הדתית המתונה והנוטה להשתלבות בחברה הכללית.

טאו וחבריו הקימו את ישיבת הר המור. רבנים רבים עמדו לצדו, אחרים נשארו נאמנים למרכז הרב. ישיבת הר המור בירושלים נחשבת לאחת הישיבות המובילות בציבור הדתי לאומי, והיא מפורסמת בדרישותיה הבלתי מתפשרות מתלמידיה. את הישיבה אופף מעטה של מסתורין, והיא ידועה כסמכותנית ונוקשה. הדרישות המפליגות גורמות לא אחת לבחורי ישיבה שקדנים לפרוש. מנגד, תלמידים לשעבר, ובהם רבנים מפורסמים, טוענים שמדובר בהבלים. ראש המכינה ביישוב עלי, הרב אלי סדן: ״הטענה שבהר המור אין כיום דיונים והתייעצויות היא שקר וכזב. מי שמכיר מקרוב יודע שיש ויש. מובן שיש שאלה עם מי מתייעצים, אך כל המכיר יודע שיש בהנהגת הר המור תלמידי חכמים חשובים״.

עמותת הר המור מגייסת תרומות בסדר גודל של כ-20 מיליון שקל בשנה ומתוקצבת ביד רחבה על ידי המדינה. על פי תחקיר ידיעות אחרונות מיוני 2017, משרד החינוך העביר לעמותה ב-2014 כ-4.7 מיליון שקל, וב-2015 – כשבעה מיליון. במסמכים מופיע הרב טאו כשכיר בעמותה. ב-2014, למשל, הוא קיבל כ-207 אלף ש"ח, ושנה לאחר מכן כ-212 אלף״. 

עמותת הר המור היא רק ההתחלה. בעשרים השנים האחרונות בנה הרב טאו מה שרבים קוראים לו ״אימפריה״ קטנה. מוסדות, ישיבות וארגונים רבים אינם כפופים רשמית לרב טאו, אך השפעתו עליהם רבה עד כדי כך שהם מכונים בפי כול ישיבות "קו"; ורבניה – רבני "קו". הם נקראים כך מפני שהם שומרים על הקו האידאולוגי ועוקבים אחרי הקו השמרני, כמו-חרדי, שהרב טאו מוביל. מדובר, למשל, בישיבת איילת השחר באילת, ישיבת מדברה כעדן במצפה רמון, הישיבה הגדולה בעלי, עטרת ירושלים ברובע המוסלמי, ישיבת שבי חברון, מכינת בני דוד בעלי, מכינת עצם בעצמונה, מדרשת הרובע ברובע היהודי ובעוד ישיבות, מדרשות, ישיבות קטנות ומכינות רבות, הכוללות אלפי תלמידים.

בין ״אחים לנשק״ לבין הרב טאו שליט"א

בשנים האחרונות שינה הרב טאו את תפיסתו בעניין התערבות פוליטית והשפעה על הציבור במדינת ישראל. יואב שורק טוען כי במהלך שנות התשעים השתנה משהו באופן שבו קורא הרב טאו את המציאות הישראלית. הוא רואה את המתרחש במדינה כמלחמת תרבות, שבה הוא ניצב בודד במערכה נגד יהודים שאימצו עמדות כמו-נוצריות, עמדות אנטישמיות במהותן. בניגוד לגישתו של מורו הרב צבי יהודה קוק, שראה בציונים החילונים שותפים לא מודעים בהבאת הגאולה, טאו רואה בעולם החילוני איום שיש להילחם בו. 

שורק מתאר לא פחות מפניית פרסה ביחס של טאו למדינה. לעומת התפיסה בעבר, ולפיה המדינה קדושה והחילונים מסייעים לגאולה, הרי שהיום התפיסה היא שעל הציבור החרד״לי והציוני דתי להילחם במגמות פוסט-מודרניות ובתרבות החילונית. בחוברת שחולקה בבתי כנסת ניתח טאו את הציונות מתחילת דרכה וכתב: ״התאוריה של הציונות החילונית התבססה על משנתו של אחד העם [...] שביסס בכפירתו את התשתית הרעיונית של הציונות החילונית [...] על אף שראשי הציונות, כגון בן-גוריון שהיה תלמידו של אחד העם, אחזו בדרכו והלכו בדרך הכפירה, הם הבינו שהם לא יכולים להילחם במסורת. [...] בשנים האחרונות ניתן להבחין בנסיונות לחולל מגמה אחרת – לקעקע את הדת, להפריד את הדת מהמדינה ומן העם״.

הרב טאו רואה בשמאל אויב: ״ישנה קבוצה קטנה מאוד יחסית, של אנשי שמאל קיצוניים [...] אשר מנסים לעצור את תהליך הגאולה בכל מיני דרכים דמגוגיות. [...] יש להם מגמה מפורשת לעקור את הקודש מלבותיהם של ישראל. זו חבורה סגורה שתפסה בכישרון רב עמדות מפתח בכל המקומות המשפיעים על דעת הקהל, רוח הזמן ורוח הדור, והיא מנסה לעצב מחדש את התרבות והנורמות של החברה. [...] קבוצה זו קובעת במידה רבה מאוד את הרכבו של בית המשפט העליון שאליו מתקבלים רק אנשים עם עמדות מאוד מסוימות, ויש לה השפעה מכריעה גם על התקשורת, כפי שכולנו חווים״. 

בשיעור שקיים במרץ 2017 אמר הרב טאו בנוגע לשירות משותף של נשים וגברים בצה"ל: "על זה צריך לצאת לרחובות, על זה צריך לצאת, וקוראים לזה מרד אזרחי. [...] אז השאלה אם אנחנו חיים חיי חיות ובהמות, או שאנחנו חיים חיי אדם? העם מובל שולל, זורים לו חול בעיניים, אנחנו נדאג שכל אחד ידע מזה ושהעם יצא, יצא במחאה. לא על זה הוא נתן לצבא את המנדט".

בחמש השנים האחרונות טאו ורבים מתלמידיו משכו ידם מתמיכה במפלגת הבית היהודי, שאינה קרובה דיה לעמדות האידאולוגיות של הקו. בשיעור משנת 2013 ביקר טאו בחריפות את שר החינוך ואמר שלנפתלי בנט ״אין ריח תורה. ניכר על איש זה שלא עבר על פתחה של תורה. אז הוא ישמור על התורה?" 

״לאחוז בהגה המדינה״

בציונות הדתית נפוצה אמירה שהישיבה-מכינה בעלי היא הזרוע הצבאית של הר המור. שני מקימי הישיבה, הרב אלי סדן והרב יגאל לווינשטיין, נחשבים לתלמידים בולטים של טאו. לפי האידאולוגיה של הישיבה חשוב להשתלב בצבא ובמגזרים ציבוריים משפיעים אחרים ולקחת את המושכות לידיים. בחוברת בשם ״קריאת כיוון לציונות הדתית״ הרב סדן מכה על החטא ההיסטורי של אי-השתתפות פעילה בהקמת המדינה והתנועה הציונית: ״איפה היינו כשהקימו את המוסדות הלאומיים והכינו את ההנהגה שלקחה אחריות על הקמתה של מדינה יהודית, ולצערנו כבר מדינה יהודית חילונית?״ בהמשך הוא מסביר את הסיבה להקמת המוסד שבראשו הוא עומד: ״היה כאן צורך בשינוי קונספציה. לכן קראנו לבית המדרש שלנו מכינה במקום ישיבה. [...] צריך גם בית מדרש שמעודד אנשים לצאת בשליחות התורה ולקחת אחריות על משימות כלל-ישראליות בנוסף לתורה וחינוך. [...] עם זאת ברצוני לשוב ולהדגיש שאין מדובר רק על מערכות הביטחון. למשל: יש אלפי עורכי דין דתיים, למה מעטים כל כך מהם עובדים בפרקליטות, במשרדי הממשלה ובמגזר הציבורי?״

בשנים האחרונות ניכרת תנועה רבה של תלמידים ובוגרים מהישיבות המזוהות עם ה״קו״, אשר רואים בעצמם מגשימי חזונו של טאו. אקטיביסטים אלו הקימו ארגונים רבים השואפים לא רק לחינוך פנים-קהילתי, אלא לחשיפה והשפעה ציבוריות על כלל הציבור. ביניהם אפשר למצוא את ליב״ה, חותם והקמפיין הלאומי עתיר התקציבים ״אחים לנשק״, שחזר לחיים אחרי הפוגה ארוכה. אם מכינת בני דוד בעלי היא הזרוע הצבאית של הר המור, אזי הארגונים הללו, שחלקם מתחזים ללא דתיים, הם הזרוע של טאו לפעילות מחתרתית במלחמת התרבות.

ארגון חותם, לפי אתר האינטרנט שלו, פועל כדי ״להשיב את היהדות למרכז סדר היום הציבורי״. הוא חדר לתודעה הישראלית עם סרטון האנימציה המעודד נשים דתיות שלא להתגייס לצבא. הרטוריקה הפשטנית, הדימוי הנלעג של חיילים מזרחים והשוביניזם הבוטה בסרטון הציתו סערה תקשורתית וסללו את הדרך של חותם לשיח הישראלי הכללי. הארגון פעיל כשדולה בכנסת לקידום סדר היום של רבני ה"קו". בראשו עומד רב העיר רמת גן יעקב אריאל. 

פעילי ארגון חותם עובדים בצמוד למרכז ליב״ה. מרכז ליב״ה, בניהולו של הרב יעקב דביר ממצפה רמון, מפרסם מאמרים רבים הנוגעים לנושאי דת ומדינה, למשל גיוס נשים לצבא בכלל וגיוס נשים דתיות בפרט, זכויותיהם הדתיות של יהודים רפורמים ומעמד הרבנות. הארגון הוקם על ידי יוצאי ישיבות המזוהות עם זרם ה"קו", ופעילים רבים בארגון מספרים שהם רואים את עצמם כהולכים בדרכו של הרב טאו. 

לאחרונה חזר הקמפיין של ״אחים לנשק״ לפעילות אחרי פסק זמן ארוך. שאלתי את עופר ענבר, מנכ״ל חברת יחסי הציבור לרנרקום שהוביל את האסטרטגיה של ״אחים לנשק״ בסיבוב הקודם, מדוע לא נחשפו מובילי הקמפיין לציבור.

"הם נפלו בפח של תחקיר 'ידיעות אחרונות'. באו אליהם כאילו בקטע של לתרום, הם נפגשו בבית קפה וחשפו חלק מהם״. ענבר מתייחס לתחקיר של "ידיעות אחרונות" מיוני 2017, ובו התגלה שהרב טאו, שלדברי אחד הפעילים ״הקשר שלנו אתו הדוק ברמה יומיומית״, ביקר את הפעילים העומדים בצמתים ועודד אותם להמשיך. 

על שאלתי מדוע מנסים לעצב את הקמפיין כאילו הוא לא דתי ענה ענבר: ״יש שם קצינים לא דתיים. יש אלופי משנה. יש קצינים לא דתיים ששיתפו אתם פעולה, אבל הם לא רוצים להיות במסגרת הקמפיין. ויש דתיים ברמת מ״פ ומג״דים. ברור שמי שיזם את זה הוא מרכז ליב"ה והחבר׳ה האלה אבל הם צירפו את החילונים. ברור שההחלטה לעבוד עם חילונים היתה החלטה אסטרטגית. ברור לכולם שאם היו עושים את זה רק הדתיים היו אומרים ׳שוב הדתיים האלו׳״.

בריאיון טלפוני מתחילת אוגוסט סיפר אריק בן שמעון מחברת יחסי הציבור טי. בי. אס. טלמון ובן שמעון ש"אחים לנשק" שכרו את שירותיו לפני שבוע. על שאלתי מדוע הוא חושב שהם עברו מלרנרקום אליו השיב בן שמעון: "אני לא יודע. הם ביקשו הצעה ולקחו אותי. יש לי קווים אדומים. אני עובד גם עם ימין וגם עם שמאל. עבדתי עם עמירם לוין ותמר זנדברג. הם לקחו אותנו לשני נושאים״.

״אילו נושאים?״

בן שמעון: ״זה לא משנה״.

״מה מטרות הקמפיין?״

בן שמעון: "לעשות תיקון בפקודות השירות המשותף. שיעשו תיקון. זהו מאבק על דעת הקהל. הרמטכ״ל ודובר צה״ל יש להם אג׳נדה שהם מקדמים בתקשורת. אג'נדה של פקודות השירות. והם ['אחים לנשק'] מנסים להיות טענת נגד. הם מביאים טיעונים, דרך אגב, הגיוניים לטעמם. נתונים מספריים. אני יכול לשלוח לך את הסקר שהם עשו. בעניין הנתונים של הקמפיין שטח. יש שם מספיק חומרים״. 

״מי זה הם?״

בן שמעון: ״אני כרגע אשאיר את זה אצלי. מדובר על ארגון של מילואימניקים״.

״ובכל זאת, כשדיברתי בחורף עם עופר ענבר, שהוביל את הקמפיין שלהם, הוא אמר לי שעוד רגע הפנים מאחורי הקמפיין ייחשפו. והנה אנחנו עדיין לא יודעים. אז מי עומד מאחורי זה?״

בן שמעון: ״אני לא חושב שזה עניין שכרגע שייך לדבר עליו״.

״מה תקציב הקמפיין?״

בן שמעון: ״זה לא אמור לעניין אותך. אני לא רוצה לענות על זה. אני גם לא יודע. אני עושה רק תקשורת״. 

״הקמפיין הקודם היה בסדר גודל של מאות אלפי שקלים. זה דומה?״

בן שמעון: ״אני לא מתכוון כרגע להגיד לך״.

״בסדר. מה שכן, ברור לכל בר דעת שזה קמפיין עם הרבה כסף שמנסה ומצליח לעורר הרבה עניין בציבור״.

בן שמעון: ״לשמחתי זה באמת מעורר עניין בציבור״.

״אבל אנחנו יודעים מי זה דובר צה״ל. למה המסתורין במקרה הזה?״

בן שמעון: ״כי זכותם. הם אנשים פרטיים. לך לחברת תנובה תבקש מהם דוחות כספיים״.